הילד שלך לא יודע איך להתחיל שיחה? הנה מה שבאמת עוזר
הילד שלך לא יודע איך להתחיל שיחה? הנה מה שבאמת עוזר
לפתוח שיחה זו מיומנות ,לא תכונת אופי. וכמו כל מיומנות, אפשר ללמד אותה.
הוא עמד ליד הקבוצה.
הסתכל, הקשיב, לא נכנס.
כשחזר הביתה שאלתי אותו מה קרה.
"לא ידעתי מה להגיד" ענה, כאילו זו עובדה שאי אפשר לשנות.
אבל אפשר.
פתיחת שיחה היא מיומנות בדיוק כמו רכיבה על אופניים או קריאה.
ילדים שנראים "חברותיים מטבעם" לרוב פשוט תרגלו יותר בבית, עם אחים, בסביבה בטוחה.
הילד שלך יכול ללמוד את אותו הדבר.
למה זה קשה? מה באמת קורה שם?
כשילד עומד ליד קבוצה ולא נכנס, לרוב יש שלושה דברים שקורים בראש שלו:
1. הוא לא יודע מה לגיד ברגע הראשון
הרגע הראשון מרגיש הכי קשה. אם אין לו משפט מוכן, הוא קופא.
אנחנו כמבוגרים כבר עברנו כל כך הרבה "רגעים ראשונים" שהם הפכו לאוטומטיים.
לו, כל פעם זה חדש.
2. הוא קורא את הסיטואציה לא נכון
הוא חושב שגוף מופנה הצידה = "לא רוצים אותי ".
הוא חושב שלא הגיבו לו = "הם מתעלמים ממני ".
לפעמים זה פשוט... שמישהו מביט על הכדור.
ילדים עם קשיים חברתיים נוטים לפרש ניטרליות כדחייה וזה מחזק את הרצון לא לנסות.
3. הוא לא יודע מה לעשות אם לא עונים לו
חוסר תגובה מיידי = "הם לא רוצים אותי" בעיניו.
אבל לרוב זו סתם הסחת דעת.
ואם הוא לא יודע "מה עושים עם זה", הוא נסוג.
מה לתרגל בבית - צעד אחר צעד
שלב 1: משפטי פתיחה קבועים
תנו לו 3,4 משפטים שהוא יכול להשתמש בהם, שהוא בוחר, שמרגישים לו טבעיים:
"מה אתם משחקים? אפשר להצטרף?"
"גם אני ראיתי את הסרט הזה, מה היה הכי מגניב?"
"יש לך כלב? גם לנו יש, איך שלך?"
למה זה עוזר? כי כשיש משפט מוכן , הוא לא צריך לחשוב ברגע הלחץ.
המוח שלו מפנה את הכוח ל"אני עושה את זה", לא ל"מה אני אגיד".
שלב 2: לקרוא שפת גוף , תרגול מהסלון
תצפו יחד בסרטון קצר, השביתו את הקול, ושאלו:
"לדעתך הוא רוצה לדבר עכשיו?"
"איך אתה יודע?"
"מה בגוף שלו מספר לך?"
זה מלמד קריאת רמזים חברתיים , בלי לחץ, בלי מצב "אמיתי".
ילד שלומד לקרוא "פתוח / סגור" בשפת גוף, מגיע לשיחה עם הרבה יותר ביטחון.
שלב 3: סימולציות בבית
תחלפו תפקידים, את/ה משחק/ת את "הילד השני", הוא מתרגל את הפנייה.
תנו לו לטעות. תנו לו לנסות שוב.
ואחרי אמרו לו מה עבד. לא מה לא עבד.
כלל: חיזוק תמיד לפני תיקון. 3 דברים שהלכו טוב לפני הצעת שיפור אחת.
שלב 4: לתרגל גם את הרגע שאחרי
"הם לא ענו, מה עושים?"
ממשיכים. ניגשים לאחר. מנסים שוב מאוחר יותר.
"אמרו לי לא , מה עושים?"
מקבלים. יוצאים בכבוד. מנסים עם מישהו אחר.
חוסר תגובה ו"לא" הם לא כישלון. הם חלק מהמשחק.
ילד שיודע "מה עושים אחרי" , לא מפסיק לנסות.
משהו שצריך לדעת לפני שמתחילים
תרגול בלחץ לא עוזר. תרגול בבטחה, כן.
אם הילד שלך חש חרדה חברתית משמעותית, הצעדים שלמעלה יעזרו אבל לא יספיקו לבד.
במקרים כאלה כדאי לדבר עם איש מקצוע, ובמקביל, לא להפסיק לתרגל בסביבה הבטוחה של הבית. כי הבית הוא המעבדה הכי טובה שיש.
רוצים ללמוד עוד?
תעכבו אחרי הבלוג , בשבועות הקרובים יעלו מאמרים נוספים בנושא.




