זוגיות

חגית חטאב • November 5, 2024

זוגות רבים תוהים ומחפשים את המצפן ליצירת זוגיות טובה ובריאה. שני עולמות נפגשים ומחלטים לצאת למסע משותף. מסע בו הם ינשמו אויר של פסגות ויתמלאו אושר, מסע בו הם יחוו רגעים של משבר וקושי ולעתים הם יחשבו שהכול אבוד ואין עוד דרך חזרה למסלול שתכננו וקבעו בהתחלה.


מה הם המדדים לזוגיות טובה ומטיבה ?


הבסיס לזוגיות טובה היא תקשורת, היכולת לייצר תקשורת זוגית מקרבת בה כול אחד מרגיש שהאחר מקבל ומבין אותו גם ללא מילים. עד אשר אנחנו בוחרים להיות בזוגיות אנו חווים סוגים שונים של תקשורת. הבסיס לכול הוא היכולת שלנו לתקשר עם המחשבות והרגשות שלנו. עם הזמן לאורך השנים אנחנו למדים לתקשר עם העולם סביבנו ועם מני סוגים שונים של אנשים. לרוב אנחנו לומדים לתקשר בזוגיות דרך מערכות יחסים של אנשים סביבנו אשר לא תמיד מתקשרים בצורה מטיבה. לכולם יש את החלום שהכול מושלם והאהבה מחזיקה כול משבר שיש בדרך כול קונפליקט שמתפתח אבל האמת שזה מציב בפנינו אתגר לא פשוט, בשל היותנו אנשים שונים המגעים מעולמות אחרים ומחזקים במחשבות ואמונות משל עצמנו.


זוגיות ומאוחר יותר משפחה וילדים מייצרים מצבים בהם מופעים מחלוקות, קונפליקטים, ויכוחים על חלוקת תפקידים , חינוך הילדים, בית, עבודה , כסף ועוד. הדרך לצלוח מצבים אלה הינה תקשורת מקרבת בה בני הזוג מקשיבים לצד השני ללא שיפוטיות, מתוך הבנה שלכול אחד יש צרכים שאותם יש לכבד.


הקשבה פעילה היא כלי חשוב ורב עוצמה לבניה של מערכת יחסים חיובית וטובה עם כול אדם. זאת מיומנות שניתן לעבוד ולשפר אותה עם הזמן, אם לומדים ומתרגלים את עקרונות הבסיס. 


כמה מעקרונות הבסיס שיש להתייחס אליהם –

  • מתן תשומת לב מלאה ללא הסחות דעת כמו לדוגמא מענה לשיחה, או מבט למסכים.
  • לאפשר לדובר לדבר מבלי לקטוע או להפריע לו.
  • לנסות לא לשאול שאלות באמצע הם מפריעים לרצף המחשבה של הדובר.
  • לנסות להתמקד בדברים מבלי לתכנן את התשובה שלכם.
  • השתמשו בשפת גוף המראה התעניינות והקשבה כמו הנהון בראש.


מעבודה עם זוגות תרגול של הקשבה פעילה, אפשר להם לייצר ערוץ שייח מכבד ובריא אשר אינו שיפוטי שעזר להם לחזק את מערכת היחסים שלהם. מיומנות ההקשבה הפעילה אפשרה להם להירגע לתוך השיחה מבלי הצורך לדבר להגיב  ולחפש פתרונות עוד לפני שבן הזוג סיים להביע את נקודת המבט שלו. עימותים רבים אתם מגיעים בני הזוג מגיעים מחוסר הבנה , מתחושה שבין הזוג לא אכפתי ורוצה לכפות את דעתו. הקשבה פעילה מאפשרת שימת לב לכול הווייתו של בין הזוג ולקרא גם מבין המילים. יכול להיות מחלוקת ואי הסכמה יחד עם זאת כאשר מתקשרים את המחלוקת בצורה נכונה ניתן לצלוח כול מחלוקת מבלי להגיע לטונים גבוהים ולמריבות מרעילות.


זוגות שלומדים לתקשר נכון מהווים דמות חיקוי ולמידה גם לילדיהם. התקשורת המקרבת הופכת לתקשורת הרגילה בבית המקרינה כבוד ואכפתיות לכול השותפים במשפחה. 


כלי נוסף שעוזר לזוגות היא היכולת לדבר ולהביע רגשות בצורה נכונה. ניהול רגשי מאפשר לנו לשלוט על איזה רגש יופיע בתוכנו בכול סיטואציה. זה היכולת לבחור בכול זמן נתון את הפרשנות שלנו למצב המפעיל את הרגשות שלנו. לדוגמא אם בת הזוג מעירה על ערמות הכלים בכיור , זה יכול להפעיל אצלנו רגש של כעס הנובע מתחושת שיפוטיות של בת הזוג , יחד עם זאת יש לנו יכולת לפרש את זה כחוסר רצון שלה לטפל בנושא מה שיכול אצלנו לייצר אמפתיה והצעה לעשות את הכלים ביחד. אנחנו יכולים לנתב את הרגשות שלנו לתגובות שונות בהתאם לפרשנות. אם נותנים חופש לטייס האוטומטי שלנו אנחנו יכולים לגרום לשרשרת של תגובות היכולה להגיע להתפרצות זעם ולשתיקה רועמת.


עבודה עם הכלי נעשית בקליניקה באמצעים שונים המאפשרים מרחב להבנה ויישום של ניהול רגשי נכון. לנהל רגשות של כעס ועלבון בתוך סיטואציה מלחיצה היא אומנות הנלמדת תוך תרגול והנחייה. בני הזוג המגיעים להנחיה לומדים לזהות מה בשליטתם ומה באחריותם, לדוגמא לגבר אין שליטה על התגובה של אשתו כאשר היא תכנס לסלון המבולגן לאחר יום עבודה. מה שכן בשליטתו זה כיצד הוא בוחר את הפרשנות לתגובה של אשתו. האם הוא נסחף למחשבה שהיא לא בסדר שהיא מעירה לו , שהיא לא מעריכה כלום , או הוא בוחר לדבר על הדברים האלה בזמן אחר כאשר הם רגועים ומגיב בסלחנות ובהבנה שהיא חזרה מהעבודה עייפה וצריכה זמן לנוח ולהתארגן.


במסגרת ההנחיה, הזוגות לומדים להיות נוכחים עם התחושה בגוף מתחת לרגש. כאשר לומדים לשהות בתחושות תוך כדי שהרגש מציף אותנו , אנחנו יכולים להשהות את התגובה האוטומטית ולבחור באופן מודע מה התגובה הנכונה לסיטואציה. זוגות לומדים שפה רגשית חדשה המאפשרת להם להיות בזוגיות במודעות מלאה.


לקליניקה מגיעים גם בודדים הרוצים זוגיות אבל מתקשים לייצר זוגיות מסיבות שונות. העבודה איתם היא על הסיבה לכך שהם מתקשים לייצר או לשמר זוגיות. הקושי הזה יושב לעיטים על נושאים אחרים כמו , חרדה חברתית , חוסר בטחון עצמי , חוויות עבר לא פתורות ועוד. על כך ניתן לקרא במאמר העוסק בדרך למציאת זוגיות.


אולי יעניין אותך אתכם להגיע לתהליך הנחייה בקליניקה.

By חגית חטאב • July 24, 2026
הילד שלך לא יודע איך להתחיל שיחה? הנה מה שבאמת עוזר לפתוח שיחה זו מיומנות ,לא תכונת אופי. וכמו כל מיומנות, אפשר ללמד אותה. הוא עמד ליד הקבוצה. הסתכל, הקשיב, לא נכנס. כשחזר הביתה שאלתי אותו מה קרה. "לא ידעתי מה להגיד" ענה, כאילו זו עובדה שאי אפשר לשנות. אבל אפשר. פתיחת שיחה היא מיומנות בדיוק כמו רכיבה על אופניים או קריאה. ילדים שנראים "חברותיים מטבעם" לרוב פשוט תרגלו יותר בבית, עם אחים, בסביבה בטוחה. הילד שלך יכול ללמוד את אותו הדבר. למה זה קשה? מה באמת קורה שם? כשילד עומד ליד קבוצה ולא נכנס, לרוב יש שלושה דברים שקורים בראש שלו: 1. הוא לא יודע מה לגיד ברגע הראשון הרגע הראשון מרגיש הכי קשה. אם אין לו משפט מוכן, הוא קופא. אנחנו כמבוגרים כבר עברנו כל כך הרבה "רגעים ראשונים" שהם הפכו לאוטומטיים. לו, כל פעם זה חדש. 2. הוא קורא את הסיטואציה לא נכון הוא חושב שגוף מופנה הצידה = "לא רוצים אותי ". הוא חושב שלא הגיבו לו = "הם מתעלמים ממני ". לפעמים זה פשוט... שמישהו מביט על הכדור. ילדים עם קשיים חברתיים נוטים לפרש ניטרליות כדחייה וזה מחזק את הרצון לא לנסות. 3. הוא לא יודע מה לעשות אם לא עונים לו חוסר תגובה מיידי = "הם לא רוצים אותי" בעיניו. אבל לרוב זו סתם הסחת דעת. ואם הוא לא יודע "מה עושים עם זה", הוא נסוג. מה לתרגל בבית - צעד אחר צעד שלב 1: משפטי פתיחה קבועים תנו לו 3,4 משפטים שהוא יכול להשתמש בהם, שהוא בוחר, שמרגישים לו טבעיים: "מה אתם משחקים? אפשר להצטרף?" "גם אני ראיתי את הסרט הזה, מה היה הכי מגניב?" "יש לך כלב? גם לנו יש, איך שלך?" למה זה עוזר? כי כשיש משפט מוכן , הוא לא צריך לחשוב ברגע הלחץ. המוח שלו מפנה את הכוח ל"אני עושה את זה", לא ל"מה אני אגיד". שלב 2: לקרוא שפת גוף , תרגול מהסלון תצפו יחד בסרטון קצר, השביתו את הקול, ושאלו: "לדעתך הוא רוצה לדבר עכשיו?" "איך אתה יודע?" "מה בגוף שלו מספר לך?" זה מלמד קריאת רמזים חברתיים , בלי לחץ, בלי מצב "אמיתי". ילד שלומד לקרוא "פתוח / סגור" בשפת גוף, מגיע לשיחה עם הרבה יותר ביטחון. שלב 3: סימולציות בבית תחלפו תפקידים, את/ה משחק/ת את "הילד השני", הוא מתרגל את הפנייה. תנו לו לטעות. תנו לו לנסות שוב. ואחרי אמרו לו מה עבד. לא מה לא עבד. כלל: חיזוק תמיד לפני תיקון. 3 דברים שהלכו טוב לפני הצעת שיפור אחת. שלב 4: לתרגל גם את הרגע שאחרי "הם לא ענו, מה עושים?" ממשיכים. ניגשים לאחר. מנסים שוב מאוחר יותר. "אמרו לי לא , מה עושים?" מקבלים. יוצאים בכבוד. מנסים עם מישהו אחר. חוסר תגובה ו"לא" הם לא כישלון. הם חלק מהמשחק. ילד שיודע "מה עושים אחרי" , לא מפסיק לנסות. משהו שצריך לדעת לפני שמתחילים תרגול בלחץ לא עוזר. תרגול בבטחה, כן. אם הילד שלך חש חרדה חברתית משמעותית, הצעדים שלמעלה יעזרו אבל לא יספיקו לבד. במקרים כאלה כדאי לדבר עם איש מקצוע, ובמקביל, לא להפסיק לתרגל בסביבה הבטוחה של הבית. כי הבית הוא המעבדה הכי טובה שיש . רוצים ללמוד עוד? תעכבו אחרי הבלוג , בשבועות הקרובים יעלו מאמרים נוספים בנושא.
By חגית חטאב • July 23, 2026
ילד שחוזר הביתה שקט , זה לא גזרת גורל. זה קריאה לעזרה שאפשר לענות עליה. הוא נכנס, שם את התיק, ונעלם לחדר. לא "שלום", לא "מה יש לאכול". רק דלת סגורה. ואתם יושבים במטבח , מנסים להבין מה קרה שם היום. אנחנו, ההורים, מכירים את הרגע הזה. הרגע שבו אנחנו רוצים לפתור, לתקן, להסביר, ולא יודעים בדיוק מה לומר. המאמר הזה כתוב בשביל אותו רגע. לא כדי להרגיע , אלא כדי להבין. ומתוך הבנה לדעת מה לעשות. מה קורה לו בפנים ולמה זה לא "רק ביישנות" כשילד חווה דחייה חברתית שוב ושוב, קורים לו כמה דברים במקביל: הוא מסיק מסקנות "אם שוב לא הזמינו אותי , כנראה שמשהו לא בסדר איתי." הוא לא בוחר לחשוב ככה. זה קורה אוטומטית. הוא מתחיל להימנע ילד שנכווה מספיק פעמים מפסיק לנסות. לא כי הוא עצלן, כי הוא מגן על עצמו. הגוף שלו מגיב כאבי בטן לפני בית הספר, עייפות, עצבנות יתרה, אלה לא תחבולות. הם סימני מצוקה אמיתיים. הביטחון שלו נשחק לא ביום אחד, לאט, לאט. כל פעם שניסה ולא הצליח, נשארת עוד שריטה קטנה. אבל חשוב מאוד, זה לא אומר שמשהו "לא בסדר" אצלו. זה אומר שהוא עדיין לומד. שיש כלים שהוא עדיין לא קיבל. וכלים , אפשר ללמד. למה ילדים חווים דחייה חברתית , מה המחקר אומר ? "קשיים חברתיים לא אומרים מי הילד שלך, הם אומרים מה הוא עוד לא למד." קריאת רמזים חברתיים לדעת מתי מישהו פתוח לשיחה, ומתי הוא בעצם רוצה להיות לבד. זה לא אינטואיציה, זה כישור. ואפשר ללמד אותו. כניסה לקבוצה אחת המיומנויות הקשות ביותר. לא מספיק לרצות להיות שם, צריך לדעת מתי להיכנס, איך לפתוח בשיחה, ומה להגיד ברגע הראשון. ויסות רגשי ילד שמתוסכל ומגיב בחוזקה לא עושה את זה כי הוא "בעייתי". הוא עושה את זה כי עדיין לא למד לנהל את עצמו ברגעי לחץ חברתי. שני דברים שונים לגמרי. שפה חברתית איך מתחילים שיחה עם ילד שלא מכירים. מה שואלים אחרי "היי". איך ממשיכים כשמישהו לא ממש מגיב. זו שפה ושפות לומדים. ביטחון עצמי חברתי ביטחון עצמי חברתי הוא לא "אני הכי טוב". הוא לא "כולם אוהבים אותי". הוא משהו הרבה יותר שקט — ועמוק הרבה יותר: "ניסיתי. לא הלך. אנסה שוב." ילד שיש לו את המשפט הזה בפנים, יוצא לחברה אחרת. 5 כלים שאפשר להתחיל להשתמש בהם היום. כלי 1 : להקשיב לפני שמייעצים ולשאול את השאלה הנכונה. הנטייה הטבעית שלנו היא לשאול "מה קרה?" ולהציע מיד פתרון. אבל מה שהילד צריך קודם, זה להרגיש שרואים אותו. השאלה הכי חשובה היא לא "מה קרה?", אלא "איך הרגשתה?" ואז: לשבת בשקט עם מה שהוא אומר. לא למהר להרגיע. לא לתקן. רק להיות שם. "שמעתי אותך. זה ממש לא נעים". זה לפעמים כל מה שהוא צריך בהתחלה. כלי 2 : לחפש את הכוח, לא רק את הבעיה. כל ילד יש לו משהו שהוא טוב בו, שהוא אוהב, שגורם לו להאיר. המשהו הזה הוא לא "פתרון" לבעיה החברתית הוא גשר. דוגמאות לגשרים: ילד שמצטיין בלגו - חפשו קבוצת בנייה בלגו , ילד שמצחיק - חקרו מתי זה עוזר ומתי זה מרחיק , ילד שאוהב כדורגל אבל לא מוזמן - תרגלו ביחד כיצד להיכנס למשחק בחצר. כשהילד מרגיש שמישהו מאמין בו , הביטחון שלו גדל. וביטחון , הוא אחד הגורמים הכי חשובים בהשתלבות חברתית. כלי 3 - לתרגל בבית , לא לדרוש, להפוך את זה למשחק. סימולציות חברתיות ביתיות הן כלי שעובד. לא מפני שהן "תרגול" , אלא מפני שהן נותנות לילד הזדמנות להצליח בסביבה בטוחה לפני שהוא ניסה בשדה האמיתי. "בוא נשחק , בוא נדמה סיטואציה שבה אתה רוצה להצטרף לילדים שמשחקים כדור. מה אתה אומר?" תנו לו לנסות. תנו לו לטעות. תגידו לו מה הלך טוב ולא רק מה אפשר לשפר. ואחרי צחקו ביחד. הסימולציה הכי אפקטיבית היא זו שמרגישה כמו משחק . משפטים שעובדים כשילד מנסה להצטרף לקבוצה: "מה אתם משחקים? אפשר להצטרף?" "נראה מגניב. מה הכללים?" "גם אני יודע לשחק, אפשר?" "איזה כלב חמוד, גם לי יש כלב, רוצה שנפגיש בניהם "? כלי 4 - ליצור הזדמנויות קטנות ובטוחות. בית הספר הוא לא המסגרת היחידה. חוג שהילד אוהב, מפגש עם ילד אחד בבית לא צריך עשרה, פעילות קהילתית, שכן בגיל דומה. כל מסגרת שבה הוא יכול לתרגל קשר בתנאים קלים יותר, היא הכנה לשדה האמיתי. ניצחון קטן אחד, ילד שהצליח להתחיל שיחה אחת, להצטרף למשחק אחד, שווה יותר מעשר שיחות על "איך צריך לנהוג על מנת להשתלב חברתית." כלי 5 - לטפח חוסן , לא רק הצלחה. לא כל ניסיון יצליח. וזה בסדר. אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים לתת לילד, היא ללמד אותו להתמודד עם אכזבה בלי לקרוס. "הלך פחות טוב היום? זה מאכזב. מה לדעתך היה שם? מה היית עושה אחרת?" ילד שיודע שמותר לו לטעות, שהבית הוא מקום בטוח גם כשיצא פחות טוב, ירצה לנסות שוב וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים. מה הילד שלך באמת צריך ? הילד שלך לא צריך להיות פופולרי. הוא לא צריך את כולם. הוא צריך חבר אחד שמחכה לו בהפסקה, ואת הכלים להגיע אליו. הוא צריך להרגיש שהוא יכול. שיש לו כלים. שגם כשקשה, יש מישהו שרואה אותו. וכשהוא חוזר הביתה עם אכזבה, שיש מקום אחד שבו הוא תמיד מתקבל בדיוק כפי שהוא. זה אתם. לא המורה. לא החברים. לא הציון החברתי בהפסקה. וכשהוא ייצא מחר בבוקר, הוא ייצא עם מה שנתתם לו בלילה: תחושה שהוא בסדר בדיוק כמו שהוא. שלחו את המאמר הזה להורה אחד שאתם יודעים שצריך אותו "ואיזה כלי מהחמישה הכי מדבר אליכם? כתבו לי — 1 עד 5"
By חגית חטאב • November 27, 2024
New Paragraph
רא עוד